זוגיות
"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".....
מוסד הנישואין כיום על סף פשיטת רגל!
למה קשר זוגי שמתחיל באהבה ללא תנאי מגיע למשברי כעס, תסכול אומללות ואף
לעתים שנאה ואלימות?
למה כל כך הרבה אנשים "לא מוצאים" את האחד?
למה אנשים לא מעוניינים להתחתן בכלל?
האם המגמה הזו אקראית? לא.
האם ישנם אשמים? לא
אז מה בעצם מוביל אותנו להתנהלות הזו?
"האהבה פרחה מהחלון"....
בשלב ההתאהבות באופן אוטומטי אנחנו בפוקוס על כל מה שאנחנו אוהבים אצל האחר.
זה קורה בלי מאמץ מכיוון שזהו תדר של אהבה ללא תנאי המגיע מן הלב, הלב לא חושב
הוא רק אוהב.
אנחנו באופוריה, לכן גם הביטוי "האהבה עיוורת" - האהבה באמת עיוורת , היא לא רואה פגמים, היא
לא רואה בעיות או מינוסים.
שלב האופוריה חולף כאשר עם הזמן מתחילה התערבות של המוח ב-"ניתוח"
האדם שמולנו, אז אנחנו מתחילים לראות מה אנחנו לא אוהבים בו, מה טעון שיפור, ומה
אנחנו חייבים לשנות בו כדי שלנו יהיה יותר טוב בקשר הזה.
ככל שהפוקוס שלנו הוא על המינוס באחר ופחות ופחות על הפלוס כך החוויה הכללית
שלנו מבן הזוג משתנה מאהבה ללא תנאי לחיבה לתסכול ועד לשנאה ובהתאמה לרגש אנחנו
מגיבים ומתנהגים.
הפוקוס על החסר באחר מייצר חוויה שלילית מבן הזוג שמובילה לדרמות ומשברים
המצטברים לחוויה שלילית עוד יותר עד לרצון עז "להיפטר" מבן הזוג הרי הוא
המקור לכל הבעיה.
אז איך אותו אדם שהתאהבנו בו אז, הופך להיות המקור לסבל ולאומללות שלנו היום –
הרי הוא לא באמת השתנה!!! אם כך עלינו להבין שמה שהשתנה הוא התפיסה שלנו אותו.
תפיסה זו בפוקוס על החסר מתחילה בנו וקיימת אצלנו, מול עצמינו קודם כל וכמובן
אחר כך גם מול בן הזוג והחברה.
ולכן הניאו הומנולוגיה מלמדת אותנו כיצד למצוא ולהגדיר את עצמינו ראשית כל, דרך
הפלוס וכמובן בהתאמה גם את האחר.
זהו שינוי מבנה החשיבה שמביא איתו תקשורת במקום דרמה, אהבה ללא תנאי במקום
שנאה ופחד, קבלה במקום תסכול.
אני ממש ממש ממש רוצה זוגיות אבל.....אני לא מוצא/ת
כיום ליותר ויותר אנשים יש קושי במציאת זוגיות באופן שהוא קצת פרדוקסלי למציאות
כי בעולם של היום המידע על הפנויים פנויות נגיש לחלוטין, אנשים נראים טוב וגם רובם
מושכלים ובעלי הכנסה, מה גם שיש הרבה פנויים ופנויות ובכל זאת משהו לא עובד....
ישנם כמה סיבות עיקריות לכך:
החשובה מכולן היא שרווקות ורווקים רואים בזוגיות כ-ספק לאיזשהו חסר בעצמם.
זוגיות כספק - היא אמורה לתת לי אושר,
שמחה, סיפוק, עזרה, חום, שפע ועוד .
מעצם ההגדרה עצמה האדם הופך את עצמו לתלוי בזוגיות, ככל שאנחנו יותר תלויים כך
אנחנו יותר ממש ממש רוצים...כל כך רוצים כמו אדם שתלוי בפיסת לחם אחרונה בשביל
לחיות – זהו אינו רצון – זהו פחד הישרדותי!
הניאו- הומנולוגיה כשיטה מבינה שלהפך כאשר משתחררת התלות באחר והאדם מוצא אהבה,
סיפוק שמחה וערך בתוך עולמו וללא קשר לזוגיות דווקא אז כשהוא בזוגיות נהדרת עם
עצמו - אז הוא ממגנט לעצמו זוגיות נהדרת.
סיבה נוספת..
אני רוצה זוגיות, אבל גדלתי בבית שבו חוויתי
זוגיות קשה בין הורי, נניח בגידה, אלימות, חוסר תקשורת ועוד.
יש פער בין הרצון שלי בזוגיות ובין הרצון שלי להגן על עצמי מהפגיעה שזוגיות
מביאה איתה.
אני רוצה למשוך אליי זוגיות אך דוחה אותה בו זמנית.
בשיטת הטיפול בזוגיות באמצעות הניאוהומנולוגיה אנחנו לומדים להגדיר זוגיות מחדש, מנקים חוויות
טראומטיות הקשורות בזוגיות,.
כאשר תפיסת הזוגיות וההגדרה שלה משתנה לחיובית הרי אין שום התנגדות מה שיאפשר
לנו למשוך אלינו זוגיות נהדרת.
"לא טוב היות האדם לבדו"..
בתודעה הקולקטיבית של כולנו מוטבע סיפור בריאת האדם כמקור לדפוס הרווח ביותר
בזוגיות - דפוס האשם מול הקורבן.
אלוהים ברא את האדם ונתן לו להסתובב בסבבה בגן עדן עירום כשכל הטבע עומד
לרשותו מלבד עץ הדעת.
אז החליט אלוהים שלא טוב שהאדם יהיה לבד - "לא טוב היות האדם לבדו "– זוהי כבר
הטבעה ראשונית, המגדירה לבד כלא טוב – לכן הרבה רווקים ורווקות חשים בדידות מעצם היותם "לבד", כאשר למעשה יש הבדל בין לבד ובודד, אדם יכול לחוש
בדידות גם כאשר הוא לא לבד.
ולכן ברא לו אשה – שתעזור לו – עזר, ותעשה לו צרות – כנגדו – זוהי גם ההזדמנות
של האדם לבחור כיצד יתפוס את זוגתו בחייו – כעזר או כנגדו ובהתאמה כך תיברא
הזוגיות ביניהם.
ואז מתפתה האישה על ידי הנחש לאכול מעץ הדעת ומשם...הכל היסטוריה.
האדם מאשים את האישה כי הרי בגללה גורשו מגן עדן ומאותו רגע הוא קורבן וגם אשם
מול אלוהים על שהקשיב לאשה ולא לצו האלוהים.
האישה מאשימה את הנחש וכך הופכת את עצמה לקורבן וגם אשמה כי "בגללה" גורשו
שניהם מגן עדן.
כיום אנחנו ממחזרים את הדפוס הזה בווריאציות הרבה יותר מתוחכמות אבל באותן
הרמות של הסבל שבגירוש מגן העדן.
דרך העבודה בניאו הומנולוגיה אנחנו לומדים לנטרל את הפעלת דפוס האשמה והקורבנות
המוטבעים בנו, ובכך לשמור על רמת אנרגיה גבוהה המביאה איתה תקשורת במקום האשמות,
לקיחת אחריות במקום קורבנות.
"לא הבנתי, מה אמרת?"...
אחת הבעיות הרווחות ביותר בזוגיות היא נושא התקשורת, נדמה לנו שאנחנו משוחחים
ומדברים כל הזמן על מה שמציק לנו ומה שאנחנו רוצים אחרת - אז למה אין שינוי?
אנשים בתוך מערכת זוגית ובכלל לא באמת מדברים זה עם זה.
הסיבה לכך היא מכיוון שהם שומעים זה את זה אבל לא מקשיבים זה לזה.
בין לשמוע ולהקשיב עומדת מערכת מידע שחווה את דעתה כל הזמן על מה שהיא שומעת.
כלומר אנחנו מתרגמים באופן אוטומטי ולא מודע את רוב הדברים שאנחנו שומעים.
האוזן שומעת אבל המוח "מבין".
בהתאמה לתרגום שלילי תיווצר חוויה שלילית רגש שלילי ומכאן תגובה שלילית – מה שאנחנו
מכנים "דרמה" .
במהלך הדרמה נדמה לנו שוב שכל כך הרבה דברים נאמרו והנה עכשיו יגיע השינוי,
האבסורד הוא שבמהלך הדרמה 99% ממה שאנחנו שומעים מתורגם ולכן למעשה שום דבר שנאמר
לא באמת "נקלט" ולכן שום שינוי לא יתרחש.
שיטת הניאוהומנולוגיה מלמדת את האדם להקשיב מבלי לתרגם, הווה אומר לקלוט
ולהגיב מתוך מקום מודע ובכך באמת ליצור התקדמות ראלית ולא וירטואלית בזוגיות.