אכילה רגשית
אכילה רגשית היא אכילה לא מאוזנת המופיעה בצורות שונות החל מהרעבה עצמית,
בולמיה, השמנה ועוד.
על פי הניאו הומנולוגיה אכילה רגשית היא סימפטום ולא מקור הבעיה!
אם כן מהו המקור לבעיה?
האדם הינו ייצור אנרגטי, אנחנו זקוקים לאנרגיה על מנת לנהל תפקודי גוף
תקינים, על מנת לפעול לנוע ולעשות.
אוכל הוא מקור נגיש וזמין לאנרגיה. הימנעות ממנו, או אכילה מוגזמת הם ביטויים
לחוסר איזון אנרגטי .
הגורמים לחוסר איזון אנרגטי הם רבים ומשתנים מאדם לאדם.
אנשים מגיבים לחוסר איזון אנרגטי וירידה בכמות האנרגיה בצורות שונות, אחת מהן
היא אכילה לא מאוזנת.
בניאו-הומנולוגייה מאבחנים את המקור הרגשי לחוסר האיזון האנרגטי כמקור היוצר
את הפרעת האכילה וניתנים כלים לייצוב רמת
אנרגיה גבוהה ובכך למעשה פותרים את הבעיה מהשורש.
ברמת אנרגיה גבוהה ומאוזנת יהיה שחרור מהתלות במזון כפיצוי אנרגטי לחוסר שנובע
ממקור רגשי ויהיה חיבור לאכילה למטרת שובע והנאה.
הדרך הנכונה לטפל באכילה רגשית היא לזהות ולאבחן את המקור לחסר האנרגטי, להביא
את האדם למלאות אנרגטית ואז לבסס הרגלי אכילה נכונים.
אכילה מוגזמת – השמנה
כאשר האדם מאבד אנרגיה על בסיס רגשי מתחיל תהליך של פיצוי על מנת לאזן ולייצב
שוב את רמת האנרגיה, הדרך הקלה והנגישה ביותר לייצור אנרגיה היא– אכילה.
כך קורה שאנשים מוצאים את עצמם אוכלים
ולא מתחושת רעב בגוף אלא כפיצוי לחוסר שנוצר בראש.
אכילה מסוג זה פותרת את הבעיה האנרגטית נקודתית בטווח הקצר ואנחנו מרגישים
נחמה או רוגע, אך בטווח הארוך היא הופכת למנגנון רפטטיבי במגמת הסלמה שמעכב ופוגע.
מעבר לכך מיד לאחר נקודת הסיפוק, הרוגע או הנחמה שהאכילה מספקת, מתפתחת לרוב
תחושת אשמה והלקאה עצמית על האכילה כיוון שהאדם מזהה שזו לא הייתה אכילה שנבעה מרעב
פיזי אלא מרעב רגשי.
תחושת אשמה זו שוב מייצרת איבוד אנרגיה שיוביל אותנו שוב למקרר וחוזר חלילה.
ההסלמה בתהליך הזה היא תוצאה של "התרגלות" לכמויות המזון החדשות ואז
נדרשת כמות גדולה יותר של מזון בכדי "לפצות" אותנו אנרגטית.
מדוע כל כך קשה לצאת ממעגל הקסמים?
מדוע, אנשים לא מפסיקים לאכול למרות שהם לא מרוצים מההשמנה ומבינים הגיונית את
הפגיעה והעיכוב שהיא מייצרת?
ובכן איבוד אנרגיה מזוהה כמצב מסוכן, מיד מתחיל חיפוש אחר מקורות אנרגיה על
מנת לצאת "מכלל הסכנה"
במצב "סכנה" אין חשיבה הגיונית למציאת פתרון נכון להעלאת רמת
האנרגיה, אלא ישנה חשיבה רגשית הישרדותית דרכה נחווה המזון כאופצייה יחידה וגם קלה
ונגישה.
ה"כוח ההישרדותי" הזה הפועל במצב של "סכנה" – זה הכוח
המושך אותנו למקרר ושכה קשה לנו להתנגד אליו.
זו גם הסיבה שאנחנו לא ממש בוחרים מה לאכול באותו רגע אלא פשוט אוכלים מה שיש,
עם נטייה לפחמימות ריקות וסוכרים, מכיוון שהם "ספקי אנרגיה " מיידים.
כל מה שאנחנו יודעים על הרגלי תזונה נכונים "עף מהחלון" מול
חווית"הסכנה".
במצב מאוזן אנרגטית כל הרגלי האכילה הנכונים יכנסו לתוקף.
אם אני שמן מה זה אומר עליי?
הרבה פעמים אנחנו נוטים להגדיר אנשים שמנים כבעלי תכונות אופי מסוימות
המובילות אותם להשמנה כגון עצלנות, אי יכולת להתמיד, חוסר נחישות ועוד.
אין בזה דבר מן האמת – אכילה רגשית היא רק וריאציה אחת מיני רבות לאיבוד
אנרגיה.
הגדרות כאלה שניתנות על ידי החברה לאדם או על ידי האדם עצמו לעצמו הן מקור
לאיבוד אנרגיה נוסף שלמעשה רק מתחזק את מנגנון האכילה הרגשית.
ביקורת ושיפוטיות חייבת להיפסק בתהליך השינוי שיוביל לאיזון אנרגטי!
אנורקסיה
אנורקסיה היא הפרעת אכילה קיצונית.
חרדות, טראומות, אירועים טראומתיים מודחקים, חוסר סיפוק מעצמי ועוד הם רק חלק
מהטריגרים הרגשיים שעשויים לגרום להפרעה זו.
בקרב אנורקסיות רבות הסובלות מאי שביעות רצון מאיך שהן נראות, הרזיה תביא איתה
חווית סיפוק רגעית.
מכיוון שחוסר סיפוק הינו דפוס רגשי למעשה כל משקל יעד שיושג יחווה כסיפוק רגעי
ושוב תהייה חזרה לדפוס המוכר.
במצב כזה שוב יוצב משקל יעד חדש וזאת על מנת להגיע לתחושת סיפוק נוספת אך גם
הפעם היא תהייה זמנית וחוזר חלילה.